למעשה הרוח – אינה נפרדת מהחומר (אדמה), היא משלימה אותו.

לא רק שיש בי גם את יסוד האדמה, אלא שהיום אני יודעת שהוא זה שמשך אותי מבין כל האימונים שחקרתי כשחיפשתי היכן ללמוד, דווקא אל הזוכה המאושר (והמפתיע מבחינתי) -האימון ההוליסטי.

בכל המקומות בהם ביררתי, הציגו את העבודה בהתאם למודל האימוני:

משלב המטרה האימונית איתה מגיע המתאמן ועד הירידה לקרקע, ישום החלומות במציאות.

אבל… אם כל מה שצריך כדי להוריד חלומות לקרקע זה רק מסלול, הרי גם מפה כתובה היתה כנראה עושה את העבודה. משהו בתהליך חסר לי.

כבר כשהייתי ילדה, נהגתי לצפות על אנשים והתנהגויות.

הרגשתי שיש בנו כוחות פנימיים וסיבות חזקות מאד שמניעות אותנו לעשות דברים או להמנע מעשייתם.

יש בנו קולות פנימיים שגורמים לנו להעיז דבר אחד, ולקפוא מפחד לעשות דבר אחר.

כיום אני יודעת להסביר, כי חויות טובות שעברנו בחיינו (דברים שעשו לנו טוב, תגובות טובות מהסביבה ועוד), בנו בתוכנו אמונות מקדמות לגבי עצמנו ולגבי החיים, אשר מאפשרות לנו לנסוק לשמים ולהגשים את עצמנו.

אך חויות לא טובות (מקומות בהם נכשלנו בעבר, חויה לא נעימה שקרתה לנו, תגובה פוגעת מהסביבה ועוד), בנו בתוכנו אמונות מעכבות ומגבילות שגורמות לנו לעתים לרצות לא להתמודד או לנסות, רק כי בעבר זה לא הצליח ולהעדיף להתחבא במערה הכי חשוכה שנמצא מרב פחד להפגע שוב.

אבל (כמו ב"משל המערה" של אריסטו), מתוך המערה לא נחיה את החיים כמו שהם.

במשקפיים המצומצמים שלנו, לא נראה וודאי שלא נחיה את הפוטנציאל האמיתי שלנו בחיים.

השאלה שלי היתה – איך מגיעים אליהם, מבינים אותם ולומדים לנהל אותם במקום שהם ינהלו אותנו?

זאת בעיקר, כשרבים מהקולות הפנימיים האלה – נמצאים באזור הלא מודע שלנו.

ובכן, האימון ההוליסטי מביא כלים להגיע אל המקומות הללו, לעקוף את החשיבה הרגילה, את הסיפורים שאנחנו רגילים לספר לאחרים (וקודם כל לעצמנו) ולטפל בהם.

אם כשיגיע מתאמן ויספר לי את הקשיים שלו, הפינות החסומות בחייו וכו' – רק "נדבר על זה" ללא מציאת וריפוי המקומות המעכבים והחסומים אצלו, למעשה בסוף תהליך האימון אשלח את האדם הביתה, בלי כלים חדשים ועם אותם "לכלוכים" ומשקולות שהקשו עליו עד כה.

אולי יהנה בתהליך וזה יעיר אותו לעוד חודש- חודשיים, אבל מאחר ותהליך הניקוי הפנימי כ"כ חשוב, גם אם יצליח, סביר שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן.

הרי הוא עדיין מתנהל עם אותם כלים שהיו לו לפני שהגיע אליי.

וויליאם רייך דיבר על כך שלא מספיק לדבר מהראש, שכן פצעים של חויות חיים בהן נפגענו – נשמרים בגוף.

רק לדבר על זה לא יוביל לריפוי ותיקון, שכן זה כמו לנסות וירוס מחשב, תוך תיקון המסך.

כך שרק עם תעשו גם עבודה פנימית, תוכלו להגיע לתוצאות חיצוניות שיתמידו לאורך זמן, ולבנות את המשך חייכם ממקום מודע, חזק וטוב.

איך זה קשור אל האימון ואל הפוטנציאל של המתאמן להצליח?

אספר לכם סיפור אישי, כדוגמא.

כשהייתי בכיתה ט' פגשתי מורה למתמטיקה שהביכה אותי מול כל הכיתה.

בלי לשים לב או להבין בכלל מה מנהל אותי, מצאתי את עצמי בוחרת בבגרותי את העבודות, כך שבטוח לא יהיה שום צורך בחישוב משום סוג שהוא.

הרי המורה "הטביעה" בי את חותמה שאני לא מסוגלת לחשב.

האם זה נכון עובדתית? לא.

האם החויה איתה גרמה לי לחסום ולצמצם את טווח האפשרויות העומדות בפניי בצמתים שונים שדרשו בחירה? למשל, עבודה?

כמובן.

האם החויה הרעה שעברתי עם המורה היתה מיותרת? אז זהו שלתפיסתי – לא.

בראיה הרוחנית שלי, לפיה לכל מה שקורה לנו יש סיבה, שיעור מסוים שעלינו לעבור, צמיחה פוטנצאלית שמחכה לנו אם נקשיב לשיעור ונלמד ממנו.

כך שגם זה, היה חלק מהדרך שלי.

למעשה עליתי בכלל על הבאג הזה הפנימי, הנחבא, שניהל אותי, בזכות הכלים של האימון ההוליסטי.

נכון, ברגע הגילוי הייתי בשוק, התייבשתי, נחנקתי…

אבל היופי הוא, שמרגע הגילוי, כוחו התמוסס!

משם והלאה מינפתי את הידע הזה, ההזכרות מחדש ביכולות שלי, ללא ענין מיוחד במה אחרים חושבים או אומרים עליי.

ממנוהלת, חזרתי להיות המנהלת של חיי.

חשוב לי לציין, כי בתהליך האימון ההוליסטי, לא נחפש את מקומות הכאב באופן יזום

וודאי שלא לצרכי מחקר גרידא, אלא נטפל בהן אם וכשיעלו.

היכן שיעלה החושך – נטפל עם אור.

יש הרבה דרכים להגיע למידע הטמון בכם עמוק, כך שאני בוחרת את הכלים לפי האדם והסיטואציה.

כי אני מאמינה שאם תהנו מהדרך – היא תוביל אתכם אל פרח הנכון!

בניגוד לאסכולות אימון המתבססות על שיטת היהלום, לפיה תפקיד המאמן הוא ללטש ולעצב את המתאמן, להגיד לו מה עליו לעשות ואיך.

האימון ההוליסטי מתבסס על שיטת העץ, לפיה המתאמן הוא היחיד שיודע מה באמת עושה לו טוב, ומה באמת טוב לו.

בדומה לעץ שלא צריך הכוונה חיצונית כדי לגדול, להצמיח עלים, פרחים או פירות, בני האדם נולדים עם כל הידע הנחוץ להם לקיום חיים מאושרים.

אך בניגוד לעץ, אצל בני האדם חויות החיים גורמות לנו לא פעם להתרחק מהטבע איתו נולדנו.

אנחנו עושים דברים כדי שהחבר'ה יאהבו אותם, הולכים ללמוד את מה שיעשה את ההורים גאים, בוחרים עבודה שבן/ת הזוג רוצים וכן הלאה.

ואז, בשלב כלשהו, מגיעים אליי לאימון עם שאלות רבות, כמו:

מה העבודה המתאימה לי ביותר? למה אני לא מצליח למצוא זוגיות?

לא טוב לי בחיי, אני מתוסכלת, עצובה, מבולבלת ועוד שאלות רבות אחרות.

המשותף לכל השאלות הללו, הוא שהמתאמנים חיו זמן רב מדי תוך נתק מהטבע שלהם, חוסר הקשבה לעצמם ולמה שהנשמה שלהם רוצה להיות בחיים האלה.

רק אתם יודעים בסופו של יום מה הסיפור שלכם (תרתי משמע)

הידע, כאמור – טמון בתוככם.

את הכלים להציף את הידע, לנקות את המיותר ולברר את העיקר – אני אביא.

בכולנו קיימים כל 4 היסודות, אך הם מצויים באיזון שונה, ביחס שונה,

בהתאם לאופי המולד שלנו, לחויות שצברנו בחיים ועיצבו אותנו, בהתאם ליום שעובר עלינו ועוד.

בכל מאיתנו שולט יסוד מסוים, כשנצא מאיזון:

נפחד / נכעס/ נהיה לחוצים, נתרגש במיוחד ממשהו, נרגיש ב-High ועוד, נמצא את היסוד השולט בעודף / חוסר.

לדוגמא: אדם של אש יכול להפוך בעודף מכריזמטי לדורסני.

ניתן להעזר ביסודות כדי לדייק, למשל, את העיסוק שיתאים לכם.

לדוגמא, מישהי שיסוד המים הוא הדומיננטי בה.

יסוד המים מייצג, בין היתר, את הרגשות.

יתכן והיא תגלה שהעיסוק המתאים לה הוא מתחום נפש (פסיכולוגית / קואוצ'רית או אחר).

בעבודה עם המתאמנים שמגיעים אליי – אחרי עבודה על הרעיון (אויר), התשוקה (האש) והמחויבות (מים) – נעבוד על הישום בפועל (אדמה).

האושר של לראות אנשים חוזרים אל היומיום שלהם (הכי אדמה שיש), אבל אחרת…

בונים את חייהם – ולא "מסתדרים עם מה שיש"

בוחרים, שולטים, מנהלים תחומים שונים בחייהם, ובסופו של יום –

שמחים יותר עם עצמם, ולכן – עם הסביבה.

כל אחד וגן העדן שלו.

אימון הוליסטי לצמיחה אישית

מוזמנים באהבה